מינהל אכיפת הסמים (DEA) מוצג לעתים קרובות בתקשורת הפופולרית ככוח משטרה אמיץ המוקדש למאבק בקרטלי הסמים ולשמירה על בטיחות הרחובות שלנו מחומרים בלתי חוקיים מסוכנים. תמונות של סוכני DEA חסרי חת שעורכים פשיטות ופספוסים דרמטיים ממלאות סרטים ותוכניות טלוויזיה, ומעצבות את התפיסה הציבורית של הסוכנות הממשלתית החזקה הזו.

עם זאת, מאחורי החזית המעוצבת בקפידה זו מסתתרת מציאות מטרידה יותר. ה-DEA מתפקד כמעין ממשלה משלו, עם כוח עצום על עצם ההגדרה של מהו סם אסור. עם שופטים ממונים משלו וסמכות בלתי מבוקרת במידה רבה, ה-DEA משמש כשומר הסף האולטימטיבי, וקובע איזה חומרים נחשבים מקובלים למחקר רפואי ואשר נשלחו לתחום הצללים של הפשע.

תחת מערכת התזמון השרירותית של ה-DEA, קנאביס נשאר מושרש היטב כסם ב-Schedule I, מה שמציין "לא שימוש רפואי מקובל ופוטנציאל גבוה להתעללות". סיווג זה נמשך למרות כמות הולכת וגדלה של עדויות מדעיות ואינספור עדויות של מטופלים המעידות על הפוטנציאל הטיפולי של מריחואנה למגוון רחב של מצבים. חוסר ההתפשרות של ה-DEA בעניין זה יצר מצב אבסורדי שבו חברות ביוטכנולוגיה מבקשות לבצע מחקר לגיטימי על היישומים הרפואיים של קנאביס, חייב לנווט תהליך בירוקרטי ביזנטי שהוקם על ידי עצם הסוכנות שמסרבת בעקשנות להכיר בערך הרפואי של הצמח.

עם זאת, אפילו עבור אותן חברות חסרות פחד שמוכנות להשתכשך טבלת הרגולציה של DEA, הדרך לחקר "הסם המסוכן ביותר" הזה רצופה עיכובים בלתי מוסברים, קבלת החלטות אטומות ומכשולים לכאורה אינסופיים. הסיפור שנבחן היום חושף את הטבע והמטרה האמיתית של ה-DEA, סוכנות שנראית מעוניינת יותר בהנצחת המלחמה הכושלת בסמים מאשר בהקלה על התקדמות מדעית והתקדמות רפואית. ככל שהראיות מתגברות ודעת הקהל משתנה, מתברר יותר ויותר כי ייתכן שהגיע הזמן לשקול מחדש ברצינות את תפקידו של ה-DEA בחברה שלנו והאם המוסד הבלתי אחראי הזה ראוי לשמור על אחיזתו על עתיד הרפואה.

המקרה של MMJ BioPharma Cultivation Inc. מול מינהל אכיפת הסמים (DEA) משמשת דוגמה נוקבת לגישה החסימת והמנוגדת של הסוכנות למחקר רפואי. MMJ BioPharma, חברת תרופות ביוטכנולוגיה מבוססת רוד איילנד, חתרה לפתח תרופות מבוססות קנאביס שעלולות לחולל מהפכה בטיפול במצבים מתישים כמו טרשת נפוצה ומחלת הנטינגטון. מאמצים אלה עולים בקנה אחד עם המגמה ההולכת וגוברת של תרופות מבוססות קנאביס, דוגמת התרופה פורצת הדרך שאושרה על ידי ה-FDA Epidiolex, אשר סיפקה תקווה והקלה לאינספור חולים הסובלים מאפילפסיה קשה.

עם זאת, החתירה האצילית של MMJ BioPharma לקידום מדעי נתקלה בשורה של מחסומים בלתי מוסברים ומכשולים בירוקרטיים שהקים ה-DEA. בשנת 2018, החברה ביקשה בצייתנות את הרישיונות הדרושים לגידול מריחואנה למטרות מחקר ופיתוח, תוך שהיא ציפתה בשקיקה להזדמנות להתחיל בניסויים קליניים שיכולים להניב טיפולים משנים חיים. עם זאת, למרות מעקב קפדני אחר תהליך הגשת הבקשה המפותל של ה-DEA, MMJ BioPharma מצאה את עצמה לכודה במעגל אינסופי לכאורה של עיכובים, ערפול וסתימות.

התביעה של החברה נגד ה-DEA מציירת תמונה מטרידה של סוכנות שמודאגת יותר בשמירה על אחיזת הברזל שלה באיסור סמים מאשר בהקלה על התקדמות מדעית. MMJ BioPharma טוענת כי ה-DEA נכשל שוב ושוב במועדים סטטוטוריים, התרשל להגיש את בקשת החברה לרישום הפדרלי במסגרת הזמן הנדרש, וסיפק תשובות מתחמקות או סותרות לשאלות בנוגע למצב הרישום שלהן.

דפוס התנהגות זה מרמז על ניסיון מכוון לחסום ולהרתיע מחקר על הפוטנציאל הטיפולי של קנאביס, ולא על מאמץ בתום לב לווסת ולפקח על התהליך.

פעולות ה-DEA, או היעדרן, לא רק הפריעו ליכולתה של MMJ BioPharma לערוך מחקר חיוני, אלא גם השפיעו עמוקות על חייהם של אינספור חולים שיכולים להפיק תועלת מפיתוח תרופות חדשניות אלו.

חוסר ההתפשרות של הסוכנות דנה למעשה את האנשים הללו להמשיך לסבול, ומנע מהם גישה לטיפולים שעלולים לשנות חיים שיכולים לשפר את איכות חייהם ולהציע תקווה במקום שבו הטיפולים המסורתיים נכשלו.

יתרה מכך, ההתעלמות לכאורה של ה-DEA מהתהליך המדעי וחוסר השקיפות שלו בקבלת ההחלטות מעלה שאלות קשות לגבי המניעים האמיתיים של הסוכנות.

במקום לפעול כרגולטור חסר פניות המונחה על ידי ראיות ואינטרס ציבורי, נראה שה-DEA נותן עדיפות לתפקידו כשומר סף, שומר בקנאות על כוחו להכתיב אילו חומרים נחשבים מקובלים לשימוש רפואי. גישה זו לא רק חונקת חדשנות ומעכבת את קידום מדע הרפואה אלא גם מערערת את עקרונות היסוד של חברה חופשית ופתוחה.

ככל שמתגלגל המאבק המשפטי של MMJ BioPharma נגד ה-DEA, הוא משמש כמיקרוקוסמוס של המאבק הרחב יותר בין אלה המבקשים לרתום את הפוטנציאל הטיפולי של קנאביס לבין ביורוקרטיה מושרשת שמטרתה לשמור על המצב הקיים. השאלה המתנשאת היא: אם ה-DEA הוא שומר הסף, מי הבעלים של האחוזה? מי באמת מרוויח מחוסר הפשרה של הסוכנות, ואיזה אינטרסים היא משרתת לשמור את שערי ההתקדמות הרפואית סגורים כל כך?

מינהל אכיפת הסמים (DEA) מוצג לעתים קרובות כסוכנות אצילית המוקדשת להגנה על הציבור האמריקני מפני נגע הסמים הבלתי חוקיים. עם זאת, בחינה מעמיקה יותר של ההיסטוריה והפעולות של הסוכנות מגלה מציאות מטרידה הרבה יותר. כדי להבין היטב את תפקידו האמיתי של ה-DEA, עלינו קודם כל להתעמק במקורותיו ובמסגרת החקיקתית שהעניקה לו סמכויות כה גורפות.

לפני הקמת חוק החומרים המפוקחים (CSA), ה-DEA הייתה סוכנות נוספת שנוהלה על ידי הארי ג'יי אנסלינגר הידוע לשמצה, אדם ששמו הוא שם נרדף לשורשים הגזעניים והשנאת זרים של איסור סמים. ה-CSA, שנחתם בחוק על ידי הנשיא ריצ'רד ניקסון ב-1970, קבע מערכת שבעצם העניקה ל"תעשיית התרופות הרשמית" מונופול על ייצור, הפצה וייצור של תרופות "מאושרות". כל חומר הנופל מחוץ להגדרה מצמצמת זו ייחשב כ"חבלה" וכפוף לעונשים פליליים חמורים.

תחת משטר חדש זה, הוטלה על ה-DEA שני תפקידים עיקריים: לשמש כאוכפי האינטרסים של ביג פארמה ולפעול כשומר הסף כדי להגן על המונופול שלהם. הסוכנות קיבלה את הסמכות לקבוע את מעמדן החוקי של תרופות, ולמעשה להחליט אילו חומרים יורשו להניב רווחים לחברות התרופות ואילו יודחו לשוק השחור.

בנוסף, ה-DEA היה חמוש ברובים ובסמכות לרדוף ולעצור את מי שהעזו לקרוא תיגר על המונופול הזה, כדי להבטיח ששום מתחרה לא יוכל לאיים על הדומיננטיות של השחקנים המבוססים.

המקרה של MMJ BioPharma ממחיש בצורה מושלמת את סדרי העדיפויות האמיתיים של ה-DEA. חברת תרופות ביוטכנולוגיה זו פועלת ללא לאות לפתח תרופה מבוססת קנאביס שיכולה לשפר את חייהם של אינספור חולים הסובלים ממצבים כמו טרשת נפוצה ומחלת הנטינגטון. עם זאת, עבודתם פורצת הדרך מאיימת לשבש את הרווחים של יצרני תרופות מסוימים המשווקים כיום תרופות לתנאים אלה.

במקום לאמץ את הפוטנציאל להתקדמות רפואית, ה-DEA הטילה במקום אינספור מחסומים בירוקרטיים, וקברה את MMJ BioPharma במבוך של סרט בידוק ומכשולים אדמיניסטרטיביים שנועדו לחנוק חדשנות ולהגן על המצב הקיים.

החסימה הבוטה הזו של ההתקדמות המדעית חושפת את הנאמנות האמיתית של ה-DEA. במקום לתת עדיפות לבריאות ולרווחה של העם האמריקני, נראה שהסוכנות מודאגת יותר בשמירה על האינטרסים של ביג פארמה.

בכך שמונעת מחברות כמו MMJ BioPharma את ההזדמנות לחקור ולפתח תרופות שעלולות לשנות חיים, ה-DEA מונעת ממטופלים גישה יעילה יותר לטיפולים בטוחים ויעילים יותר שיכולים לשפר באופן דרמטי את איכות חייהם.

מתברר יותר ויותר כי תפקידו של ה-DEA כ"מגן" על בריאות הציבור הוא מעט יותר מאשר חזית. מאחורי דלתיים סגורות, הסוכנות פועלת כשלוחה של תעשיית התרופות, תוך שימוש בסמכויותיה העצומות כדי לשמור על מונופול שמתעדף רווחים על פני אנשים.

כשהאמריקאים ממשיכים להיאבק בהשלכות ההרסניות של מגפת האופיואידים ובמגבלות הטיפולים הזמינים כיום, הגיע הזמן לשאול האם ה-DEA באמת משרת את האינטרסים של הציבור או רק פועל כשומר על האינטרסים הפיננסיים של מעטים מיוחסים . רק על ידי התמודדות עם המציאות הלא נוחה הזו נוכל לקוות לעשות רפורמה במערכת שבורה ולהבטיח שרווחת החולים, ולא השורה התחתונה של חברות התרופות, היא הכוח המניע מאחורי מדיניות התרופות בארצות הברית.

המקרה של המאבק המשפטי של MMJ BioPharma נגד ה-DEA משמש תזכורת מוחלטת לאופי האמיתי של הסוכנות ולתפקיד הערמומי שהיא ממלאת בהנצחת מערכת שבורה שמעדיפה את האינטרסים של ביג פארמה על פני הבריאות והרווחה של העם האמריקאי. על ידי הקמת מחסומים ביורוקרטיים אינסופיים ומאמצים לחקור את הפוטנציאל הטיפולי של קנאביס, ה-DEA גילה את עצמו כלא מגן על בריאות הציבור, אלא שומר של תעשייה מונופוליסטית שמרוויחה מסבלם של החולים.

פעולות ה-DEA, או ליתר דיוק, חוסר הפעולה שלה, מול התקדמות מדעית מבטיחה, מעלה שאלות קשות לגבי הלגיטימיות של הסוכנות ומקומה בחברה שמתגאה בעקרונות החירות והאוטונומיה של הפרט. אם אזרחים אינם חופשיים לקבל החלטות מושכלות לגבי החומרים שהם יכולים להכניס לגופם שלהם, אזי עצם המושג של חירות אישית יהפוך לחסר משמעות. כאשר לסוכנות ממשלתית לא נבחרת יש את הכוח להכתיב אילו תרופות מקובלות ואילו אסורות, היא למעשה תובעת בעלות על גופו ובריאותו של העם האמריקאי.

יש מילה למערכת שבה נמנעת מיחידים שליטה על גופם, שבה האוטונומיה הפיזית שלהם כפופה לגחמותיהם של בעלי הכוח: עבדות. למרות שזה עשוי להיראות היפרבולי להפעיל מונח טעון שכזה, המציאות היא שפעולות ה-DEA מסתכמות בסוג של עבדות רפואית, המונעת מהמטופלים את הזכות לגשת לטיפולים שעלולים לשנות חיים ומאלצת אותם להסתמך על מגוון מצומצם של לעתים קרובות בלתי מספק. או מוצרים פרמצבטיים מסוכנים.

בחברה חופשית באמת, צורתו ותפקידו הנוכחיים של ה-DEA יהיו בושה. הגיע הזמן שהאמריקאים ידרשו לשים קץ לסוכנות הרודנית הזו ולמערכת המדכאת שהיא מקיימת. רק על ידי פירוק ה-DEA ואחיזתו במחקר רפואי ובבחירה אישית נוכל לקוות ליצור עתיד שבו מכבדים את הבריאות והאוטונומיה של יחידים, והפוטנציאל של המדע להקל על הסבל מתממש במלואו. השורה התחתונה הדביקה היא שה-DEA, כפי שהוא קיים היום, אינו תואם את עקרונות היסוד של חירות וצדק. זהו שריד למלחמה כושלת בסמים, אנדרטה להשפעה המשחיתת של אינטרסים מיוחדים, ובגידה באמון העם האמריקאי. הגיע הזמן להשיב לעצמנו את גופנו, בריאותנו והחופש שלנו מציפורני המוסד המדכא הזה.

תבע את ה-DEA על חוקי עשבים, המשך לקרוא...

DEA פגע עם עוד תביעה משפטית לקנאביס!

• הפצת תוכן ויחסי ציבור מופעל על ידי SEO. קבל הגברה היום.
• PlatoData.Network Vertical Generative Ai. העצים את עצמך. גישה כאן.
• PlatoAiStream. Web3 Intelligence. הידע מוגבר. גישה כאן.
• PlatoESG. פחמן, קלינטק, אנרגיה, סביבה, שמש, ניהול פסולת. גישה כאן.
• PlatoHealth. מודיעין ביוטכנולוגיה וניסויים קליניים. גישה כאן.
• מקור: http://cannabis.net/blog/opinion/suing-the-dea-to-get-weed-legalized-how-the-dea-rigged-the-game-to-keep-cannabis-illegal-for-th